טיוטות קטעים מפה ומשם

עיר מלאה קירות

יד איש באחיו

עיר מלאה כירות

זבחי ריב

נביאים על בטן מלאה

צועקים עוונה

צעקת עיר שבעה

שוועת רעבונה

בך הדבר ואתה יודע שהדבר בך

יושב ובוכה במקום לעמוד לעצמך.

רגליך נמסות מעצם הבכיות,

נמאסת בן אדם צא בין הבריות,

נגמר הזמן אין לך עוד פנאי,

קום בן אדם צא מעל פני.

אני מנסה בכל הכוחות

בכל פעם אני מבין פחות.

שכב על הארץ פקח אזנך

למד את שתיקתה הסבלנית של הצמיחה,

למד להטמיע למד להבשיל

למד את הזמן, למד להוחיל.

אומץ להסתכל בראי בבועתך

כמו שהיא לנפץ את בועתך,

אומץ להגיד זה שונה משחשבתי

נוכחתי, ראיתי, הבנתי ושבתי.

אומץ לדעת שאינך אוהב להודות בטעות

ומשום כך לא למהר, להרחיק ראות,

ללכת לאט, להרגיש, להסתכל,

להתייעץ, לחשוש לא לקלקל.

יהא הראי בן בריתך הנאמן

תצמח ותזקין ותדע כל הזמן.

ורק זאת עוד לדעת, לא כל הפרפרים נתפשים

שאם לא כן לא היו מרחפים עוד בכחול העז והחופשי.