קוֹלוֹת בַּלַּיְלָה

הַלַּיְלָה עוֹצֵם אֶת עֵינָיו,

דָּבָר לֹא יִקְרֶה עַכְשָׁו.

עוֹלָם רֵיק וּמִתְאַפֵּס

וְאֵין זוּלַת הַמְּחַפֵּשׂ.

הַר מַחֲצִיּוֹת וְאֵין תּוֹאֲמוֹת

זוּלַת עֶבְרֵי הַתְּהוֹמוֹת.

אוֹי לַמְּבַקֵּשׁ בְּצָהֳרֵי אֻמְלָלוּתוֹ,

הַלֵּל לַסּוּמָא, מֶלֶךְ בַּאֲרֻבָּתוֹ.

הַלַּיְלָה מִתְכַּנֵף, מְיֻחָל, אָפֵל.

אֵין סִימָנֵי פִּסּוּק, אֵין כּוֹכָב נוֹפֵל.

בַּחֲלוֹמָם שָׁבִים הַיְּלָדִים אֶל אַרְגְּזֵי הַחוֹל ,

מבוכה מאפילה בשקט הגדול.

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה בְּאֹפֶל הַצַּמָּרוֹת,

בְּדִמְמַת הָאֲדָמָה הַגְּדוֹלָה מְקוֹרוֹ.

הַשֶּׁקֶט שֶׁבְּךָ, הַיה ַקַּשּׁוּב,

גַּם הוּא אֶל עָפָר יָשׁוּב.

טוֹב הַדִּמְיוֹן מֵהַדֵּעָה,

לִטְבֹּעַ בַּיָּם מְלוֹא הָרֵאָה.

בְּסַעַר הַיָּם הַצְּדָפִים נִשְׁחָקִים,

חוֹל לְמִפְסַע גַּלָּיו הָרַכִּים.